<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן ע"ה</h1>
<h2>דף ס:</h2>
דין על יין יוצא דרך שוליים, ונתן שם היהודי נעורת לסותמו קצת, אע"פ שעדיין יין יוצא שרי ליה לעשותו ע"י בגד גוי. דמעשה לבינה קא עביד אותו גוי (רובקא). וכן הורה ר"ת. מעשה אירע כבר בבית ה"ר יעקב שהיה יין יוצא דרך אמצע השולים של פטים גדול (בינוני) [ביותר]. כי לא היו השולים מהודקין זה את זה. ונתן יהודי נעורת שדרך לסתום בה כנגד הנקב לסותמו. ועדיין היה היין יוצא. [כי לא היתה הנעורת תחובה בתוך הסדק לסתום] רק היהודי היה תופס הנעורת כנגד הנקב ומונע קצת היין מלצאת [ולא כל כך]. ובא הנגר גוי וסתם הנקב עד שהיה סתום היטב. ושאלו [את] ר"ת, והתיר מטעם שהיה מדמה דבר זה [לנוד] של עור (רק) [רך], שאם יתן הגוי אצבעו מבחוץ ותחב אותה בתוך הנוד והעור מפסיק, אין זה דרך ניסוך [וגם זה כיוצא בו]. וקשה היה בעיני [לומר] דמותר. כי סברא גדולה נראה לי לחלק ביניהם. וכשדברתי עם רבי שאלתי [לו] אם יש להתירו מטעם שאמר התלמוד בסוף ע"ז הכא (מפקקין) [מפסקן] אשכולות, ומטעם [זה מטהר] שם בעם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות, ואפילו כשהמשקה הולך. וענני, שאין לדמותו לזה. כי שם הדבר בענין אחר, שאחר הדריכה והוצאת יין מן הגת ומהורקת יחד והאשכולות עצורות בעין שהם בשעה שעוצרים אותם כתפוח על גבי גיגית שלנו שקורין פריש וויר"ש, בלע"ז. וסמכו אנשים הרבה על היתר רבינו תם. וגם אני לא מחיתי בהם. שוב שמעתי שהיו בני הנדיב הנזכר ר' אברהם, בניו הלומדים אצלינו. והוגד לי כי בטוריי"ש אירע מן ברזא שלא היתה מהודקת בחבית והיה היין נוטף, ובא גוי והקיש עליה אבן וסותמו יפה. כך הוגד [לי] ר' יצחק בר אברהם. גם ר' שמואל אחי כלתי אמר לי כי בהיותו בשינ"א הביא ר' יצחק בר אברהם דבר זה שאירע בטורייש שהתירו רבי מטעם שדימה אותה לתחיבת אצבע בהנוד מבחוץ על סתימת המגופה ונתרפית המדוקה מחמת נענוע היין. כי היתה המגופה נהפכת קצת מחמת שהיתה החבית מוטה ליפול, ובא הגוי והדק הסתימה. וגם אתה אם תרצה על זה תסמוך על עצמך, כי אין לאסור מה שהתיר פעמיים. וגם ראיתי שטעם זה כתוב בתשובה אחת מתשובותיו ואיך אאסור, אע"פ שהייתי מחמיר בשלי אם יארע לי כי נראה לי לחלוק. ושלום יצחק ב"ר שמואל.
<h2>דף עה:</h2>
דין על יין יוצא דרך שוליים, ונתן שם היהודי נעורת לסותמו קצת, אע"פ שעדיין יין יוצא שרי ליה לעשותו ע"י בגד גוי. דמעשה לבינה קא עביד אותו גוי (רובקא). וכן הורה ר"ת. מעשה אירע כבר בבית ה"ר יעקב שהיה יין יוצא דרך אמצע השולים של פטים גדול (בינוני) [ביותר]. כי לא היו השולים מהודקין זה את זה. ונתן יהודי נעורת שדרך לסתום בה כנגד הנקב לסותמו. ועדיין היה היין יוצא. [כי לא היתה הנעורת תחובה בתוך הסדק לסתום] רק היהודי היה תופס הנעורת כנגד הנקב ומונע קצת היין מלצאת [ולא כל כך]. ובא הנגר גוי וסתם הנקב עד שהיה סתום היטב. ושאלו [את] ר"ת, והתיר מטעם שהיה מדמה דבר זה [לנוד] של עור (רק) [רך], שאם יתן הגוי אצבעו מבחוץ ותחב אותה בתוך הנוד והעור מפסיק, אין זה דרך ניסוך [וגם זה כיוצא בו]. וקשה היה בעיני [לומר] דמותר. כי סברא גדולה נראה לי לחלק ביניהם. וכשדברתי עם רבי שאלתי [לו] אם יש להתירו מטעם שאמר התלמוד בסוף ע"ז הכא (מפקקין) [מפסקן] אשכולות, ומטעם [זה מטהר] שם בעם הארץ שהושיט ידו לגת ונגע באשכולות, ואפילו כשהמשקה הולך. וענני, שאין לדמותו לזה. כי שם הדבר בענין אחר, שאחר הדריכה והוצאת יין מן הגת ומהורקת יחד והאשכולות עצורות בעין שהם בשעה שעוצרים אותם כתפוח על גבי גיגית שלנו שקורין פריש וויר"ש, בלע"ז. וסמכו אנשים הרבה על היתר רבינו תם. וגם אני לא מחיתי בהם. שוב שמעתי שהיו בני הנדיב הנזכר ר' אברהם, בניו הלומדים אצלינו. והוגד לי כי בטוריי"ש אירע מן ברזא שלא היתה מהודקת בחבית והיה היין נוטף, ובא גוי והקיש עליה אבן וסותמו יפה. כך הוגד [לי] ר' יצחק בר אברהם. גם ר' שמואל אחי כלתי אמר לי כי בהיותו בשינ"א הביא ר' יצחק בר אברהם דבר זה שאירע בטורייש שהתירו רבי מטעם שדימה אותה לתחיבת אצבע בהנוד מבחוץ על סתימת המגופה ונתרפית המדוקה מחמת נענוע היין. כי היתה המגופה נהפכת קצת מחמת שהיתה החבית מוטה ליפול, ובא הגוי והדק הסתימה. וגם אתה אם תרצה על זה תסמוך על עצמך, כי אין לאסור מה שהתיר פעמיים. וגם ראיתי שטעם זה כתוב בתשובה אחת מתשובותיו ואיך אאסור, אע"פ שהייתי מחמיר בשלי אם יארע לי כי נראה לי לחלוק. ושלום יצחק ב"ר שמואל.
